סימה שאותי הקסימה



את סימה פגשתי בלימודי העיצוב,
בשלב הזה בחיים שאתה חושב ששק החברים שאתה נושא על הכתפיים לאורך הדרך כבר לא מתמלא.
יש את אלה שמלווים אותך ביום יום ונמצאים שם בראש השק.  יש שם כאלה הנדחקים בעומקו ומידי פעם מגיחים החוצה ומזכירים לך שיש חברויות השורדות את קמטי הזמן..ויש גם כאלה שסיימו את חלקם בחייך ונפלטו בחורי השק המתרחבים עם השנים.
אבל לא תיארתי לי שעוד יהיו חדשים שיכנסו ויתפסו מקום משמעותי.
מתוך הפקה אפורה
התיישבנו אחת ליד השנייה, כמו במבוכה של כיתה א'.ערכנו היכרות נימוסין, מצאנו מכר משותף ובכל שבוע בשיעור נראה לי שחיפשנו אחת את השנייה והיה ברור שאנחנו ממשיכות לשבת יחד.
סימה ואני גילינו שגדלנו באותה שכונה בתל אביב, למדנו באותו תיכון, באותה מגמה, רק שאני שכבה מעליה.
מי שגדל במחוזות ילדותך ובילה באותם מקומות, פגש את אותן חויות. את לא צריכה להסביר לו את עצמך יותר מידי.
נדמה שהוא מבין אותך גם בלי מילים וזה מה שקרה לי עם סימה.
ונראה לי שהבסיס שלנו שהיה נפרד, אבל דומה, חיזק את החיבור.
סימה הפכה חברת נפש.
מתוך הפקה אפורה
במסגרת הלימודים שיתפנו פעולה להפקת סתיו אפורה אצלי בבית.
יש לי שידה בפינת האוכל שנרכשה ב turkiz house - טורקיז האוס.
קניתי אותה כשחשבתי שהמטבח שלי קטן מידי ורציתי מקומות אחסון נוספים
ודמיינתי את עצמי בזמן הארוחה שולפת כף הגשה (כי אף פעם אין מספיק מאלה בשולחן 
ובד"כ מעבירים מהאורז לשעועית ומהשעועית לקציצות...). 
וגם כי היא מהממת.